הרב משה שלתיאל שיעורי הלכה ואגדה · Transcript · · Updated
כללי ברכת שהכל חלק ג׳ | דבש דבורים ודבש מלכות ועוד | אברהם אבינו ותיקון אדם הראשון פרשת לך לך תשפ״ז – Transcript
Video by הרב משה שלתיאל שיעורי הלכה ואגדה · Watch the original on YouTube
Summary
AI-generated from the transcript. Verify details against the source video.
- השולחן ערוך כותב שאדם ששותה מים כשהוא צמא צריך לברך, משמע שאם אינו צמא אינו צריך לברך.
- על דבש דבורים מברכים שהכל נהיה בדברו משום שהוא נחשב כמו דבר שאין גידולו מן הארץ כיוון שאינו יוצא ממש מפירות.
- השולחן ערוך פוסק שעל שום חי מברכים בורא פרי האדמה, ואם מבשלים את השום מברכים עליו שהכל נהיה בדברו.
Key moments
- אומר ככה אם אתה [כחכוח] לא צמא אז מהמים שבסודה אתה לא…
- בעצם נולדה דבורה רגילה ואיך הופכים אותה למלכה הדבורים מחליטים ביניהם שדבורה…
- שאי אפשר לאכול אותו אבל את הדבש הזה מאכילים את הדבורה הרגילה…
- ובשורה התחתונה הסוכר הצליח להכשיר את הילדים. אז זה כמו המושג שנקרא…
- שהם ירוקות. הקטניות שמוכרים לנו שהם קפועות הם עוברים תהליך של סוג…
- לים עם הרב הגאון עליו השלום הרב זליחה ואומר היו מעמיסים על…
- אבינו להיכבר בתוך מערת המכפלה הוא קנה את המקום הזה לעצמו כדי…
Use this video with Pro
Reading, copying and transcript downloads are free. Create saved AI results for this video with a signed-in Pro account ($4.99/month).
Transcript
Search ignores accents. All transcript text stays visible.
ערב טוב לכולם. היום בעזרת השם נמשיך בסדרת השיעורים בדיני ברכת שהכל ונאמר עוד כמה חידושים בברכה הזאת. החידוש הבא שאני רוצה לדבר זה השולחן ערוך כותב שאדם ששותה מים כשהוא צמא צריך לברך. משמעשולחן ערוך שאם אדם לא צמא הוא לא צריך לברך. מה החידוש בסעיף הזה?
חידוש הוא שבדרך כלל בכל דיני ברכות הנהנים ההלכה היא שאם אדם נהנה מהמאכל הוא צריך לברך הוא לא נהנה הוא לא צריך לברך אנחנו אף פעם לא שואלים האם האדם רעב כשהוא אוכל או שהוא לא רעב האם הוא צמא כשהוא שותה או שהוא לא צמא אנחנו מדברים תמיד האם יש לך הנאה בכך מהמאכל או שאין לך הנאה אם יש לך הנאה תברך אם אין לך
הנאה אל תברך במים יש חידוש חידוש שאדם לא מברך אלא אם כן הוא צמא. זה חידוש גדול.
ולמה החידוש הזה? מים הם דבר מאכל שכאשר אדם שותה אותם הוא לא נהנה מהם כן בהם טעם. מה [כחכוח] כל ההנאה של האדם? ההנאה של האדם זה רק שהוא צמא. אם הוא צמא יברך ואם הוא לא צמא לא יברך.
לכן אם אדם למשל בערב יום הכיפורים שותה מים רק כדי שיהיה הגוף שלו יהיה רבוי הוא לא צריך לברך למה כי הוא לא צמא אז אין לו שום הנעה מהמים אם אדם שותה מים כדי לבלוע כדור אז אם הוא לא צמא לא יברך הגמרא במסכת ברכות כשהיא אומרת את החידוש הזה היא אומרת את זה בצורה אחרת קצת הגמרא
אומרת כך במשנה כתוב ושותה מים בעצמעו יברך שואלת הגמרא להפוקי מים מה זה בא להוציא שאתה מדגיש לי שצריך שהוא ישתה את המים לצמו אומרת הגמרא זה בא לומר שאדם שאכל בשר למשל ונתקע לו קצת הבשר בגרון והוא שותה מים להעביר את הבשר על זה לא יברך
מהגמרא הזאת היה אפשר להוציא הלכה שהיא קצת מוטעת היה אפשר [כחכוח] לומר שמתי אדם לא מברך על מים מתי שהוא הוא שותה אותם בעונס גמור, דהיינו שהוא נתקע לו משהו בגרון ואז הוא שותה את המים, אז הוא כבר אנוס, כי הוא לא רוצה לשתות את המים, אבל מה יעשה? נתקרע לו האוכל בגרון, אז הוא חייב לשתות מים וגם הוא לא צמא
וזה לא יברך. אבל אדם שסתם שותה מים כי הוא לא והוא לא צמא והוא לא אנוס לשתות את המים, לכאורה במקרה כזה הוא כן היה צריך לברך. באו הראשונים ואמרו לא כל מה שכתוב בגמרא שאם חנק אותו משהו והוא אכל כדי שזה לא יחנוק אותו זה לא דווקא אלא עיקר זה אם
אתה צמא תברך אם אתה לא צמא לא תברך מכאן אנחנו יכולים להוציא שזה דווקא במים אבל אם אדם שותה יין או שותה קולה שותה כל משקה שיש לו טעם והוא לא צמא הוא מברך בגלל בגלל שהוא נהנה מהטעם כמו כל דבר מאכל. כל דבר מאכל אנחנו אומרים שאם אדם
אוכל אותו והוא נהנה מהטעם שלו הוא מברך זה לא משנה אם הוא צמא או לא צמא. אז לכאורה יש פה קושיה מאוד מאוד גדולה. איך יכול להיות שעל מים מברכים רק בגלל שהוא צמם? וכי אדם שאוכל איזה דבר מאכל ולמאכל הזה אין טעם בכלל והוא אוכל אותו רק בגלל שהוא רעים. האם אנחנו נגיד שהוא
צריך לבה ראשונה כי הוא רעב פשטות לא כיוון שהוא לא נהנה בפה ואתה יודע למשל דוגמה רבי שלמה זמן ירבח אומר שאדם ששותה א יין והוא שונא יין לא טעים לו הטעם של היין אומר הרב בך הוא לא יכול לברך על יין זה ברכה לבטלה אז אם כך איך אנחנו אומרים ב במים [כחכוח]
שאם אדם שותה יותר רק בגלל בגלל הצימאון אז יברך אין לנו לכאורה שום דוגמה לזה בכל דבר ואכל תשובה לזה כנראה שכאשר אדם צמא למים אז יש לו הנאה מהמים כאילו יש בהם טעם זה לא שבמים מתחדש עכשיו שיש חידוש בפני עצמו שמים הם יחידים שמברכים עליהם כאשר צמעים
אלא כאשר צמעים אז יש הנאה מהמים ולכן מברך עלים יש שאלה מעניינת א אם אדם שותה סודה והוא לא צמא, האם סודה דינה כמו מים או שסודה דינה כשאר משקים שאם הוא לא צמ יברך אז שאלו את השאלה הזאת את הרב נבן צן והוא אמר שעל סודה לא מברכים למה כי הוא
אומר ככה אם אתה [כחכוח] לא צמא אז מהמים שבסודה אתה לא נהנה ממה אתה נהנה מהגזים שבתוך הסודה מה עושים לך הגזים הוא אומר סך הכל זה דוקר לך בלשון אם דוקר לך בראשון אתה נהנה שדוקר לך אין בזה הנה לכן הוא טוען שאם אדם שותה סוד הוא לא צמא יברך למעשה לכאורה איננו הרואות ואנחנו מרגישים שכאשר
אדם שותה סוד אז כן יש לו ענק גם אם הוא לא כל כך צמי אלא מה ומה נאמר זה דוקר לו בלשון תראו כל ההנאות שבעולם אם אדם עכשיו יקח כל הנאה בעולם ויפרוט אותה לפרטים אנחנו לא יכולים עכשיו בהנאה שפורטים אותה לפרטים להגיד מה הנאה בדבר למשל דוגמה חריף אדם שאוהב חריף זוכל חריף מתחיל לשאל
אותו מה ההנאה בלאכול חריף שזה שורף לך בלשון זה הנאה ברור שלא אלא מה סוף כל סוף הוא נהנה אנחנו לא יכולים לקחת הנאה ולפרוט אותה לפרטים ולהגיד מה מה ההנאה בזה בעצם כל ההנאות של העולם הזה שהוא אבן והירות רוח אז אם אנחנו ניקח את כל ההנאות של העולם עולם נפתור לפות אותם לפרטים זה לא הנאה אלא מה סוף כל סוף אנשים בשורה
התחתונה נהנים או לא נהנים רוצים את זה או לא רוצים את זה אז אם אדם שותה סודה והוא אפילו לא צמא בפשטות אם הוא נהנה הוא צריך לברך יש שאלה מעניינת אם אדם שותה מים קרים ביום חם הוא לא צמא האם הוא והוא נהנה מהקרירות של המים האם יברך או לא יברך שאלה מעניינת יש בזה בשות א פעולת צדיק
חלק חלק א סימן צד פג והוא כותב שהוא ראה בכתבי הפרי חדש שה יברך על זה לכאורה זה מאוד תמו כי כתוב בפשטות לצמו פה זה הנאה מסוג אחר שמקרר לו את הגוף אבל זה לא לצמו אז זה צריך לכן הלכה [כחכוח] למעשה אדם ששותה מים אם הוא צמא יברך לא צמא לא יברך
אם שותה שאר משקים יברך אם אדם שותה סודה אם הוא אם הוא נהנה שיברך. חידוש שבא שאני רוצה לדבר זה בעניין ברכת דבש.
דבש אני אומר דבש מתכוון לדבש דבורי. תראו, כשהתורה מדברת על דבש, בדרך כלל היא מדברת על דבש תמרים ולא דבש דבורים. זה מה שנאמר בתורה. ארץ עבת חלב ודבש.
בשבעת המינים נאמר חיטה, שהורה, גפן, תנה ורמון. ארץ זה שמן ודבש. דבש שם הכוונה לדבש תמרים לא לדבש דבורים בדרך כלל התורה לא מדברת על דבש דבורים מדברת בדרך כלל על דבש מתיקות שיוצאת מתמרים בתורה גם נאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו שלה להשם מה זה דבש כתוב שם בתורה רשי שם כותב כל מתיקות שיוצאת
מהפירות תקראת דבש מה מברכים על דבש שיוצא מתמרים השולחן ערוך כותב שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו למה? כי זה רק הזער של הפרי. זה לא עצם הפרי. בראשונים יש בזה קצת מחלוקת. יש רשעים שטוענים שדבש יוצא מתמרים על ידי שקודשים אותם, מברכים על הדבש הזה בורא פרי העץ. יש גם דעות שתוענות שדבש שיוצא
מתמרים והוא דבש טבעי בלי תוספת של מים, גם מברכים בורא פרי העץ. מרן חולק על כל הדעות האלה ולמעשה סובר שתמיד מברכים על דבש דבש תמרים שהכל נהיה בדברו בגלל שזה לא גוף התמר אלא זה רק הזעה של התמר וכן על כל זיעת הפירות אנחנו בכים שהכל נהיה בדברו כי זה רק הזהעה וזה לא גוף הפרי כך תעתו של מרן פה אנחנו דנים עכשיו על דבש
דבורים מה מברכים עליו אז בשולחן ערוך כתוב שמבכים עליו שהכל נהיה בדברו כותב המשנה ברורה משהו שלכוע צריך עיון כותב מברכים שהכל כי זה דבר שאין גידולו מן הארץ [נחירות בוז] וזה לכאורה תמוע דבש דבורים יוצא מהפרחים של העצוף שלה בפרחים [כחכוח]
הדבורה שואהבת את הצוף וממנו היא ערה דבש לכאורה משמע כוונת המשנה ברורה שהדבש יוצא מהדבורה וכיוון שהוא יוצא מהדבורה והיא אין גידולה מן הארץ אז זה כמו חלב חלב של פרה אנחנו מולכים עליו שהכל נהיה בדברו.
אז גם הדבש שיוצא מהדבורה מברכים עליו שהכל יהיה מדברו. כן. גידו בין הארץ. לכאורה אם זה יוצא מהדבורה ממש אז בכלל איך אנחנו אוכלים את זה? הרי יש כלל שאומר היוצא מן הטמא טמא. אז הגמרא במסכת בכורות דף ז' אומרת איך אנחנו אוכלים דבש דבורים?
יוצא מן הטמא טמא. אומרת הגמרא לא הדבש של הדבורים זה לא יוצא מהדבורה. אומנם הדברה שואבת את הצוף, אבל זה נכנס לגוף שלה וכבולעו כך פולתו. זאת אומרת הדבורה לא מוסיפה שום דבר מהגוף שלה לתוך הדבש. כל מה שאנחנו אומרים יוצא מהטמא טמא זה כאשר
ה ה הבעל חי מוציא למשל חלב. הפרה מוציאה חלב אז היא החלם נכנס לתוך הגוף שלה עובר בכל המערכת של הגוף שלה ואז נוצר חלב זה יוצא מן הטמא טמא אז אם זה מתפרה זה מותר אם זה בא מבעל חי שהוא טמא זה אסור יוצא מן הטמא טמא ולמה דבורה זה מותר כי הדבורה
היא מכניסה את הצוף לתוך הזפק היא לא מוסיפה לזה כלום מעצמה ואיך שהכניס את זה ככה היא מוציאה את זה אז לכאורה לישה אבל אם זה באותה צורה שזה נכנס באותה צורה זה יוצא הרי זה לא נראה כמו צוף הדבש הוא הרבה יותר סמיך הוא משנה קצת את הצבע שלו הצוף הוא יותר שקוף הוא לא דומה לדבש כל כך לכאורה זה ראיה שהדבש כן משתנה בגוף של
הדבורה אבל מסבירים המפרשים שכאשר הדבש נכנס לתוך הגוף של הדבורה הוא באמת לא משתנה אלא בגלל החום של הגוף של הדבורה אז אז לכן נוצר שינוי במראה של הדבש ואולי גם בטעם שלו, אבל זה לא בגלל שהדבורה מוסיפה מהגוף שלה לתוך הדבש. אז נחזור חזרה. אם הצוף