הרב גדעון בן משה- הערוץ הרשמי · Transcript · · Updated
השיעור השבועי מפי ראב"ד ירושלים הגאון הגדול הרב גדעון בן משה שליט"א | המשך הלכות בשר בחלב #הלכה #בשר – Transcript
Video by הרב גדעון בן משה- הערוץ הרשמי · Watch the original on YouTube
Summary
AI-generated from the transcript. Verify details against the source video.
- בשר מלוח מוגדר כמליח כרותח ופועל על ידי הבלעת טעם כדי קליפה במקום הנגיעה.
- ציר היוצא מהבשר בשעת המליחה דינו כרותח ואם נפל על הגבינה הוא אוסר אותה כדי קליפה.
- בשר צלי שיש בו בקקים או שהוא מטובל בתבלינים ונפל לחלב צונן, אסור בכולו לפי שחלב נבלע בתוכו.
Use this video with Pro
Reading, copying and transcript downloads are free. Create saved AI results for this video with a signed-in Pro account ($9/month).
Transcript
Search ignores accents. All transcript text stays visible.
טוב, אנחנו רבותיי א נסכם את הדברים שדיברנו עליהם וגם מה שמרן ממשיך לקראת סוף הסימן כי להיכנס לפרטים ופרטי פרטים אנחנו רק א איך אומרים נתחפר שמה ולא לא נצא מזה אז נגיד את הדברים בסיכום מה שיוצא לנו מכל הסוגיה של
בשר וחלב שנגעו זה בזה כשהם הם מלוחים וכיוצא בזה. אז דבר ראשון צריך לדעת שאנחנו מדברים על בשר מלוח שנגע בדבר אחר ויכול להעביר טעם ממנו או לקבל טעם מאחרים. מה ההגדרה של בשר מלוח? מדובר במשר שמלחו אותו שאינו יכול לאחל מחמת
מלחו. כלומר קודם כל מלחנו את הבשר כדי להוציא ממנו את הדם. אנחנו לא מדברים על המניחה הזאת. המניחה הזאת זה סוגיה בפני עצמה. אנחנו מדברים עכשיו על בשר שכבר נמלח.
הוציאו ממנו את דמו. עכשיו הוא מלוח במידה כזאת שהוא לא נאכל מחמת מלחור. למעשה מולחים אותו באותה מידה שמולחים אותו כדי למלוח אותו. כמו שאמרנו בשיעור הקודם לא צריכים לבנות עליו בניינים של מלח. אבל מצד שני צריך לפזר עליו מלח בכל המקומות שיגיע למצב כזה שאם המלח שעליו אי אפשר
לאכול אותו זה נקרא אינו נאכל מחמת מלחו אז עכשיו הלכנו את הבשר בצורה כזאת במידה כזאת של מליחה אז אם ככה זה נקרא עדיין זה נקרא בגדר בשר מלוח ולא הדיחו אותו מהמלח שעליו עכשיו עכשיו כמה
זמן הוא שהה במלח הזה? שהה עם המלח שיעור של כדי מליחה. לפי דעת מרן והרמה, מעיקר הדין, שיעור מליכה של הבשר זה שיעור מיל.
לפי החשבון שהרמ ומרן כותבים, מיל זה 18 דקות. זאת אומרת מלחנו את הבשר שיעור 18 דקות. זה גרם שהבשר תחמם מחמת המלח ואז הוא נהפך להיות מליח כרותח. הוא נהיה כאילו עכשיו הוא בשר חם ומזה יהיה נפקמינה. כמו שנראה בהמשך אם הוא נגע במשהו שמשה שהוא נגע בו אז יכול
להיות שהוא מעביר טעם ועוסר את המאכל שהוא נגע בו כשיעור כדי קליפה. זה שיעור כדי קליפה. כבר בשיעור הקודם שכבה הכי דקה שאתה יכול להוריד ועולה כל השכבה בבת אחת לא גירוד שזה פירורים פירורים אבל שכבה שלמה שעולה כולה בחתיכה אחת זה נקרא כדי
קליפה וכן בשר שמלכו אותו בכמות גדולה של מלח כדרך שרגילים ללוח את הבשר לדרך אז כמו שאמרנו היו רוצים לקחת בשר לד בדרך לא היה כמו היום מקפיעים מקררים זוכר לקחת איתך מה היו עושים היו מרחים את הבשר מאוד מאוד עם הרבה מאוד
מלח ככה הבשר היה סופג את המלח לתוכו אחר כך היו מייבשים אותו בשמש הבשר הזה נשאר חודשים ארוכים לא מתקלקל לא צריך כבר לא הקפעה ולא קירור ולא שום דבר המלח משמר אותו אז זה נקרא כדי למלוח אותו לאורך חה לדרך.
המלחה הזאת הרבה יותר חמורה מאשר מלח שהוא לא נאכל מחמת מלחו. אבל גם זה יכול לגרום שהמלח הבשר הזה יכול להעביר טעם ממקום למקום. אבל הבשר הזה יש בו נקודה נוספת לחומרה שאפילו אם אחרי שאתה הדחת אותו
וכבר שתפת אותו הוא כל כך מלוח שעדיין הוא יכול להעביר טעם ממקום למקום ויכול להפלי להבליע טעם במקום אחר כדי קליפה מתי כבר הבשר הזה המליח לאורחה התבטל ממנו שם של בשר מלי עליה זה רק אם אתה תשטוף
אותו בתוך מים כל כך הרבה זמן שהוא יהיה ראוי לאכילה. הרי גם אלה שהיו מולחים אותו לאורחה היו מולחים את זה בצורה כל כך מרוכזת בשביל מה? שזה ישמר לו לדרך. עכשיו הוא רוצה לבוא לאכול את זה. הוא אוכל מלח.
הוא לא הוא לא אוכל בשר. לא היו אוכלים את זה כמו שהוא היו משרים את זה במים והיו מפיגים את ה את המלח שלו ואחר כך היו אוכלים את זה אז עד מתי המלח הזה הבשר הזה שמלחנו אותו לאורחה נחשב כבשר מליח שהוא יכול להעביר טעם זה אם אתה עשית אותו בשיעור כזה שכבר שרית אותו הכנת אותו
לאכילה הוא כבר לא נקרא בשר מליח אבל כל עוד השארת אותו עם המלח שלו שמלכת אותו לאורחה זה נקרא מליח הוא יכול להעביר טעם עד שיעור כדי קליפה מאידרח גיסה כותבים הפוסקים שאם אדם [כחכוח] מלאך בית יוסף הביא את זה בשם הרשבה לתורת הבית
אומר אם אדם מלאך את הבשר רק לצלי מה זה מליחה של צלי מולח אותו מעט מאוד כדי לתת לו קצת טעם זה כל המליחה אז מליחה לצלי נקראת בגדר מליחה. זה לא נקרא בשר מליח. יש לנו קצת מלח, נכון? אבל הבשר הזה לא נקרא בשר מליח. כיוון שהמליחה
הזאת לצלים היא רק באה כדי לתת טעם, היא לא באה כדי למלוח אותו. אז ברכה גונה אין בעיה. זה לא מוגדר בגדר בשר מלוח. עכשיו אנחנו נגדיר מה זה גבינה מלוחה. שגם גבינה מלוחה יכולה להעביר טעם לדבר אחר.
אם היא נגעה בו, יכולה להעביר בו טעם. אז מה זה נקרא גבינה מלוחה? אז שוב, אם מדובר בגבינה ואמרנו מדובר בגבינות קשות, לא בגבינות הנמרחות כמו הגבינות שלנו היום, אלא כמו הגבינה המלוחה שלנו. אבל היא נמצאת בתוך התהליך [נחירות בוז] שמולחים אותה ויש עליה כמות של מלח כל כך
גדולה עד שאינה ראויה לאחל מחמת מלחה או גם גבינה כזאת שהכינו אותה כדי לקחת אותה לדרך ואז מולחים אותה בצורה מוגזמת כדי שהיא תשמר בלי קירור בלי הקפעה שיוכלו להשתמש בה על הדרך כמו לגבי הבשר ככה היו עושים גם כן עם הגבינה
אז כל עוד שלא שרו אותה במים כדי להפיג ממנה את המלח שהיא תהיה ראויה לאכילה אז זה נקרא הגבינה המלוחה שיכולה להעביר טעם ולהבליע טעם ממנה לדבר אחר ברגע ש נוגעת בו מדין מליח כרותח זה נקרא הגבינה המלוחה שנדבר בה א בהמשך אבל גבינה שנתנו לה קצת
מלח כדי להטעים אותה לאכילה אבל לא עשו אותה מלוה עד כדי כך שלאכלת מחמת מלחה. זה לא נקרא בגדר גבינה מלוחה והיא לא מעבירה טעם מדבר [נחירות בוז] אחר שנוגעת בו.
כיוון שזה לא מוגדר כגבינה מלוחה שדיברו בה חכמים. עד כאן נגדרנו מה זה בשר מלוח שמעביר טעם מה זה גבינה מלוחה שמעבירה טעם. עכשיו בואו נראה מה באמת קרה ברגע שהבשר והחלב נגעו אחד בשני, מתי זה יכול
לאסור ומתי לא? אז הדין הוא ככה, בשר מלוח מוגדר כרותח, כי מליח כרותח נמשיך כימליח כרותח. ואם הוא נגע בחתיכה של גבינה [כחכוח] כאשר אין אחד מהם שמן, לא הבשר שמן ולא
הגבינה מוגדרת כגבינה שמנה, אז אין לנו הבדל בין אם המלוח עליון והדבר התפל הוא תחתון או להפך. בשני המקרים לעולם הדינו שהמלוח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו.
ולכן אם עכשיו הבשר המלוח, [מוזיקה] כמו שדיברנו מקודם, מה זה ההגדרה של המלוח? אם עכשיו הבשר המלוח נגע בגבינה אפילו שאינה מלוחה אז באופן
כזה כיוון שהוא מלוח כרותח אז הוא יכול להבליע טעם ממנו לגבינה אפילו שהגבינה לא מלוחה אבל הבשר מלוח אז הוא מעביר טעם לגבינה וממילא אנחנו אומרים שבכאי גוונה הטעם של הבשר עבר לגבינה אבל כמה מליח כרותח יכול להבליע רק עד כדי קליפה לא יותר מכדי קליפה אז לכן במקום שזה נגע
צריך לקלוף קליפה הכי דקה שהיא תצא בשכבה אחת ואז הגבינה חוזרת להיות מותר ולכן אם מדובר פה במקרה כזה שהמליח היה הבשר והגבינה לא מלוחה אז המליח כרותח מעביר טעם לגבינה אבל הגבינה לא מעבירה אליו מצד שני שני סוף סוף נגעה הגבינה
בבשר המליח צריך לעשות לו שטיפה בעדה שוטפים אותו יפה מנקים אותו ואז הוא מותר לא צריך להוריד ממנו שום דבר מעידח גיסה אם הבשר המליח נגע בגבינה שהיא מוגדרת כגבינה מלוחה זה לא הגבינה מלוחה רגילה שמולחים אותה לטעם מלחו אותה בצורה יותר
רצינית אז בקה גבנה שניהם נקראים כרות פותחים. אז עכשיו, כיוון שיש פה מליח כרותח מצד הבשר, יש מליח כרותח מצד הגבינה ושניהם נגעו אחד בשני, אז הבשר מבליט טעם בגבינה והגבינה שגם מוגדרת כבותחת, מבליאה הטעם בבשר. ואז בקוונה אם הם היו לחים,
שהיה ביניהם איזה לחלוחית, אז בק גבונה אנחנו אומרים שהגבינה העבירה טעם לבשר. הבשר העביר טעם לגבינה. אבל כמה? רק כדי קליפה. אז אני מוריד כדי קליפה מהבשר במקום שהוא נגע, כדי קליפה מהגבינה במקום שהבשר נגע בה ואז שניהם מותרים. הפרי מגדין כותב שתמיד אחרי